|
|
 |
|
|
|
|
 |
מחלות בלוטת התריס
אנשים רבים סובלים מתפקוד לקוי של בלוטת התריס, למרות העובדה שהם מקבלים טיפול. לעיתים ערכי הורמוני בלוטת התריס בדמם נראים תקינים ולמרות זאת אין שיפור בתלונותיהם. במרפאתינו יש התייחסות מיוחדת לקבוצת אנשים זו. כחלק מהמסגרת הטיפולית נעשית תחילה בדיקה למציאת מקור התלונות. בהמשך נבנית תכנית טיפולית בה מתרכזים בהפחתה במידת חומרת התלונות ושיפור המצב הכללי, כדי שההתמודדות עם המצב הנתון תהייה סבילה יותר ותאפשר תיפקוד יותר טוב. גרון בלוטת תריס ימנית בלוטת תריס שמאלית קנה הנשימה ראה : het effect van T3 schildklierpatiënten – השפעת T3 על מטופלים בבעיות בלוטת התריס וגם: בלוטת התריס – בלוטת המגן: בלוטת התריס היא אחת מבלוטות ההפרשה הפנימית – בלוטה אנדוקרינית. הבלוטה נמצאת בחלקו הקדמי של הצוואר מתחת לגרגרת ותפקידה לייצר הורמונים המפקחים על חילוף חומרים ומספר תהליכים נוספים בגופנו. תת פעילות הבלוטה גורמת למחסור בהורמונים שהבלוטה מייצרת ולהאטה בחילוף החומרים. סימני האטה בחילוף החומרים: עייפות, תחושת קור, שינוי הקול, עליה במשקל, אגירת נוזלים, יובש בעור, ציפורניים שבירות, הפרעה בריכוז, בעיות בקצב הלב וישנוניות. במקרים קיצוניים של תת פעילות בלוטת התריס המצב עלול להתדרדר עד לאיבוד הכרה. בפעילות מוגברת של בלוטת התריס נוצרת כמות יתר של הורמוני הבלוטה. סימני פעילות יתר של בלוטת התריס הם: חוסר שינה, עצבנות, קצב לב מוגבר או הפרעות בקצב הלב, שילשולים, איבוד משקל, הזעת יתר וסימני פחד. בלוטת התריס מייצרת מספר הורמונים, המוכרים ביותר הם: T3 , T4. הורמון טירוקסין- T4 המיוצר על-ידי בלוטת התריס נמצא ברובו במחזור הדם. לעומתו, T3 נמצא בדם בכמויות קטנות יותר. להצלחת השפעתו של ה- T4 על פעילות חילוף החומרים עליו להפוך בתאי הגוף ל- T3 הפעיל יותר. בלוטת יותרת המוח – היפופיזה, מתאמת את הבקרה על פעילות בלוטת התריס. זהו איבר הנמצא בחלק התחתון של המוח ותפקידו לווסת ולפקח על תהליכי כל המערכת ההורמונלית בגוף. בנוסף להורמונים המפקחים ומווסתים את מערכת ההפרשה הפנימית, בלוטת יותרת המוח מייצרת את הורמון הגדילה. יותרת המוח משפיעה על מידת ייצור הורמוני בלוטת התריס בעזרת ההורמון TSH-ראשי תיבות : ההורמון המגרה את בלוטת התריס (thyroid stimulation hormon). כאשר בלוטת התריס מפרישה מעט מדי הורמונים- מצב של תת פעילות הבלוטה, ההיפופיזה מקבלת פחות איתות ולכן תייצר ותפריש כמות גדולה יותר של TSH כדי לעודד הפרשה מוגברת מהבלוטה. במצב של היפוטירואידיזם – תת פעילות בלוטת התריס, נמצא בבדיקת דם ערכים גבוהים של TSH וערכים נמוכים של T4. במצב של היפרטירואידיזם – יתר פעילות בלוטת התריס, יותרת המוח תקבל גירוי יתר מהורמוני בלוטת התריס ולכן תפיק פחות TSH. בבדיקת דם נמצא ערכים נמוכים של TSH ובמקביל ערכים גבוהים של T4. כאשר בבדיקת הדם ערכי TSH וגם T4 גבוהים או נמוכים מהמקובל, יש לבדוק אם מקור התיפקוד הלקוי נמצא ביותרת המוח. כאשר ערכי ה- T4 בדם נורמלים ולמרות זאת קיימות תלונות המתאימות לתת פעילות או יתר פעילות בלוטת התריס, או כאשר ערכי ה- TSH גבוהים או נמוכים מהרגיל, יש לחשוב על בעיה לטנטית – סמויה או תת קלינית של בלוטת התריס. אדם הסובל מתת פעילות סמויה של בלוטת התריס עשוי לקבל תוצאה תקינה בבדיקת דם לערכים של T4, אך הממצאים יתאימו לפעילות ירודה של בלוטת התריס. יתכן שערכי ה- TSH יהיו גבוהים מהנורמה. אדם הסובל מיתר פעילות סמויה של בלוטת התריס, עשוי לקבל תוצאה תקינה בבדיקה לערכי הורמון T4 אך הממצאים יראו יתר פעילות של בלוטת התריס. יתכן שערכי ה- TSH יהיו נמוכים מהנורמה. לעיתים אין מגלים את ההפרעה בתיפקוד הבלוטה ואנשים סובלים שנים רבות מהתופעות הבלתי מובנות. תפקידו של הורמון ה- T3 הורמון T3 הוא התוצר הפעיל של הורמון T4. לאחר הפיכתו של T4 ל-T3 בתוך תאי הגוף, הוא המזרז את חילוף החומרים. בנוסף לפעילותו של הורמון זה בחילוף החומרים בתאים, קיימים נתונים מבוססים על כך שהורמון T3 משפיע על איזור מסויים במוח, מסתבר, שכאשר נותנים תוספת T3 חל שיפור בריכוז ובמצב רוח וגם במצב הנפשי עשוי לחול שיפור ניכר. הנושא הוכח במחקר שנעשה ופורסם בשנת 1999 בכתב-עת רפואי מניו-אינגלנד כרך 1:340 מספר 6, עמוד 424 (השפעות טירוקסין בהשוואה לטירוקסין פלוס טרי-יודו-טירונין על חולים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס-Effects of Thytoxine as compared with thyroxine plus triiodothyronine in patients with hypothuroidism ). הסתבר, שבקבוצת המטופלים שקיבלו הורמון T4 אשר חלקו הוחלף בפרפראט שהכיל הורמון T3 חל שיפור ניכר בעיקר במצבם הנפשי ופחות השפעה על מצבם הגופני. כמו כן הוכח שמתן תוספת T3 משפרת את מצב רוחם של אנשים דיכאוניים. מחקרים מדעיים (עדיין) לא הצליחו להוכיח את התופעה באופן מדעי מובהק. הסיבות הנפוצות ביותר להפרעות בתפקוד בלוטת התריס בגיל מבוגר הן בעיות הורמונליות או הקשורות למקור מחלות אוטואימוניות - מחלות מערכת החיסון העצמית בהן הגוף מייצר נוגדנים כלפי הורמוני בלוטת התריס של עצמו. כהתוצאה עלולה לקבל ביטוי בפעילות יתר של בלוטת התריס כמו במחלה על-שם גרבס – Graves או בתת פעילות של הבלוטה כמו במחלת השימוטו – Hashimoto. לאנשים שנמצאו אצלם ממצאי נוגדנים נוגדי בלוטת התריס יש סיכוי גבוה יותר לסבול מחוסר ויטמין B12 מכיוון שהנוגדנים פועלים לעיתים בשילוב עם נוגדני קרום הקיבה הנקראים תאים פריאטלים – Pariëtaal האחראים על קליטת ויטמין B12. גורמים נוספים לשיבוש פעילות בלוטת התריס עלולים להיות מולדים או עקב טיפול בקרינה, פציעה או ניתוחים. טיפול תת פעילות בלוטת התריס תת פעילות בלוטת התריס מחייבת מתן הורמוני הבלוטה. כיום משתמשים בעיקר בתרופות הסינטטיות טירקס - Thyrax או יוטירוקס -Euthyrox. החומרים המוזכרים הם מזוקקים ומספקים כמות מאוזנת ומבוקרת של הורמון T4 במשך 24 שעות. הורמון T3 בתרופה ציטומל Cytomel יעיל פי 4 מטיראקס אך פעילות השיא שלו נמשכת מספר שעות בלבד ולאחר מכן חלה ירידה תלולה במידת פעילות התרופה. מכאן שאין זו התרופה המועדפת לטיפול בתת פעילות בלוטת התריס. קיימת אפשרות לשלב טיפול ב- Cytomel ו- Euthyrox ובכך להקטין את התחושות הבלתי נעימות של המטופל. טיפול ב- Cytomel בלבד, ינתן במצבים חריפים כאשר יש חשש מהלם כתוצאה מהפרעה חדה בפעילות הבלוטה. התרופה ניתנת במקרים כגון אלה, דווקא בגלל פעילותה המהירה. מינון תרופות הניתנות לאיזון פעילות בלוטת התריס תלוי במשקל הגוף ומחייב מעקב צמוד לערכי TSH. ערכי TSH תקינים נמצאים בין 0.5 ל – 1.5 ערכי - T4 וגם - T3 פחות משמעותיים לקביעת מינון הנחוץ לטיפול, חשוב יותר מעקב צמוד לרמת ההורמונים בדם. בדיקה ומעקב יעשו בתחילת הטיפול ולאחר תקופה מסויימת שוב להשוואת התוצאות בכדי לקבוע את המינון האישי המתאים. יש לבצע מעקב לבדיקת רמת ה- T4 וגם T3 מסתבר, שחלק מהמטופלים מרגישים טוב יותר כאשר רמות ההורמונים בדמם מעט גבוהות מהמקובל. כמו כן יש לברר שהמטופל איננו נמצא ברמת יתר של הורמוני בלוטת התריס ואין פעילות יתר של הבלוטה עקב הטיפול. בזמן הריון יש להגדיל את המינון ההורמונלי בשליש מאחר והעובר זקוק לתוספת הורמוני בלוטת התריס להתפתחותו, בשלשת החודשים הראשונים אין העובר מייצר את הורמוני בלוטת התריס בעצמו. בעבר, לפני שהתרופות הנוכחיות היו קיימות, השתמשו באבקה שייצרו מייבוש בלוטות תריס של בעלי חיים, האבקה הכילה T4 וגם T3. הסתבר שמטופלים שקיבלו את החומרים הטבעיים המוזכרים, דהיינו, שילוב של T3 ו- T4 הרגישו הרבה יותר טוב מחלק מהמטופלים שקיבלו את החומרים הסינטטים המוכרים כיום. חיסרון הפרפראט הטיבעי המשולב הוא לא הייתה אחידות בתכולת ההורמונים, היה הבדל בכמות וביחס בין הורמוני ה- T3 וה- T4 בין פרפארט אחד למשנהו. בעיה נוספת שהתעוררה, בחומר המשולב שלא הייתה אפשרות הפרדה מדויקת בין ה- T3 וה- T4. בתרופות הסינטטיות המקובלות כיום: ציטומל Cytomel ויוטירוקס Euthyrox, הבעיה לא קיימת. כיום, ניתן שוב למצוא מספר פרפראטים של הורמוני בלוטת התריס המופקים באופן טבעי ומכילים T4 וגם T3. הניסיון מלמד שחלק מהטופלים מרגישים טוב יותר בעת נטילת התרופות הטבעיות מאשר בלקיחת התרופות הסינטטיות. הדעות על כך חלוקות, יש לדון כל מקרה לגופו, ולהתחשב בהבדל בין אדם למשנהו. פעילות יתר של בלוטת התריס: פעילות יתר של בלוטת התריס ניתנת לטיפול בעזרת תרופות המעכבות את פעילות הבלוטה, כמו פרופילטיואורציל - Propylthiouracil או סטרומזול – Strumazol. במקרים קשים במיוחד של היפרטורואידיזם- פעילות יתר של הבלוטה, לעיתים, מבטלים את פעילות הבלוטה לחלוטין בעזרת טיפול ביוד רדיואקטיבי. לאחר טיפול זה, בדרך-כלל יש לקבל תרופות המכילות את הורמוני בלוטת התריס בכדי לשמור על רמת פעילות הורמונלית תקינה. כאשר התלונות לא נעלמות למרות העובדה שפעילות הבלוטה בבדיקות הדם תקינה : כאשר הסממנים מתאימים לתת פעילות של בלוטת התריס הגורם עלול להיות קשור לתהליך הפיכת T4 שפעילותו פחותה ל- T3 הפעיל יותר. במקרים אלה, למרות שתוצאות בדיקות דם לרמת הורמונים מעידות על ערכים תקינים, הפעילות הביולוגית של חילוף החומרים ברקמות ובמערכות הגוף איטי מדי ומכאן שתלונות החולה נותרות ללא תגובה למרות הטיפול. שיטת בדיקה אמינה לבירור הפעילות הביולוגית של הורמוני בלוטת התריס ברקמות ובמערכות הגוף, עדיין לא קיימת. ערך פעילות T3 ניתן למדידה, אך הנתונים המתקבלים לא תמיד מדייקים במידע על פעילותו הביולוגית של ההורמון. ערכי הורמון T3 משתנים בדם מאחר שפעילות ההורמון רגישה מאוד ומושפעת משינויים החלים בגוף, כגון, זיהום ויראלי. כאשר מעט מדי הורמון T4 הופך להורמון הפעיל T3, אפשר לנסות לעזור על-ידי מתן תרופה שחלק קטן מתכולת ה- T4 שלה, הוחלף בתוספת מזערית של T3,כמו בציטמל – Cytomel. בטיפול, בדרך-כלל מורידים את מינון ה- T4 למניעת מינון יתר של ההורמון. מסתבר, שחלק מקבוצת המטופלים מגיבה יותר טוב בעת נטילת התרופה הטיבעית המכילה את השילוב בין ההורמונים T3 ו- T4 אצל חלק מהמטופלים תיפקוד בלוטת התריס לא מגיע למצב תקין. במינון נכון של תרופות לוויסות פעילות בלוטת התריס, יופיעו בבדיקת דם ערכי TSH בין 0.5 ל- 1.5. כאשר בבדיקה ערך TSH גבוה מ- 1.5, ניתן לשפר את המצב על-ידי הוספת תרופות להפעלת בלוטת-התריס עד לקבלת ערכים מתאימים והופעת שיפור במצב החולה. למרות כל הנאמר עד כה, יש קבוצת חולים גדולה שלמרות כל הטיפולים המוזכרים, אין הטבה במצבם. אין תגובה לטיפולים מכיוון שיש גורמים נוספים המשפיעים על מצבם, ביניהם מערכת הגנה ירודה, חוסר איזון, פגיעה אקראית או הפרעה במערכת ההורמונים, וכתוצאה מכך המטופל ירגיש עייפות ותשישות בלתי פוסקת. לעיתים עלול לקרות שאנשים שקיבלו טיפול ליתר פעילות בלוטת התריס, עדין חשים את תופעות יתר פעילות הבלוטה, למרות הערכים התקינים שמתקבלים בבדיקות, מכיוון שחילוף החומרים, מערכת העצבים ומערכת ההורמונים עדיין נמצאים בשלב של פעילות היתר. במרפאתינו, אנו משתדלים לשפר את מערכת ההגנה העצמית ואת חילוף החומרים ולאזן את מערכת העצבים והמנגנון ההורמונלי. כחלק מהטיפול: ניתנות תרופות על בסיס טבעי וטיפול ביורזוננס www.bioresonatie.nl |
|
|
|
|
   |
|
|
|
|
|
|
